<h1>ערוך</h1>
<h2>דף כה:</h2>
בית אבטינס — פי' בית אבטינס — שהיו ממונים על מעשה הקטרת.
<b>הערוך ערך אבטינס</b>
והרובין שומרים שם — "בחורים טחון נשאו" (איכה ה', י"ג) תרג' רוביא ריחיא נטלו.
<b>הערוך ערך רבגב</b>
בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן. פי' מצבות.
<b>הערוך ערך רבד0ב</b>
בית אב. פי' בית אב כדתניא בתוספת תעניות בפ' שני (ה"ב) ד' משמרות עלו מן הגולה וכו' עד עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בבתי אבות וכו' עד משמר שיש בו ז' בתי אבות כלומר ז' משפחות כדכתיב (דה"י א' כ"ד, ו') בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר. כל בית אב מקריב יומו הקבוע לו, משמר שיש בו ח' מקריבים ו' בו' ימים וב' מקריבים יום אחד וכו'. וכבר פירשנו בערך אנשי.
<b>הערוך ערך בית0אב</b>
אנשי משמר ואנשי בית אב. בפרק סדר תעניות כיצד (תענית ט"ו ע"ב) פי' כהנים נחלקים לכ"ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל. ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר, הגיע זמן המשמר כהניו ולויו עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהן וקוראין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי מעמד בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד' תעניות בשבת כמפורש בגמ' דעל כל משמר ומשמר בפ' ג' פרקים בשנה (שם כ"ז ע"ב) אנשי בית אב נקראין אותן שעובדין באותו יום שמגיעין. אנשי משמר נקראין אותם שעובדין באותו שבוע.
<b>הערוך ערך אנש</b>
העזרה. י"מ בשביל כן נקראת עזרה מן (תהילים מ"ו ב') עזרה בצרות, כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן.
<b>הערוך ערך עזרה</b>
ופרחי כהונה איש כסותו בארץ. פירוש בני כהנים הראויים לעבודה.
<b>הערוך ערך פרח ג</b>
<h2>דף כו.</h2>
במסיבה ההולכת תחת הבירה. פי' תחת המקדש.
<b>הערוך ערך בירה</b>
ובית הכסא. פי' מקום שהוכן לבני אדם להפנות בו לגדולים וכל שכן להשתנה.
<b>הערוך ערך בית0כסא</b>
פעמים שהוא בא מקרות הגבר — (יומא כ' ע"א) בכל יום תורמין את המזבח מקריאת הגבר
<b>מאי קריאת הגבר], רב אמר, קרא גברא. ר' שילא אמר, קרא תרנגולא. "ויסעו מעציון גבר" (דברים ב', ח') תר"י ונטלו מכרך תרנגולא. [הערוך ערך גברגג</b>
אמר להם מי שטבל יבא ויפיס, הפיסו זכה מי שזכה — "גורלך תפיל בתוכינו" (משלי א', י"ד) תרג' פייסך ארמא בינתנא.
<b>הערוך ערך פסגב</b>
משכן. בילמדנו אם כסף (תנחומא משפטים אות י"א) ובויהי ביום כלות משה (שם נשא אות י"ד) אמר להן לעשות משכן שאם יחטאו יהא הוא מתמשכן על ידיהן. ובערך חבל (ה') יש מענין זה.
<b>הערוך ערך משכן</b>
<h2>דף כו:</h2>
כמין אכסדרה. פי' אכסדרה הוא איספלידא בלשון תלמוד (ב"ב ז' ע"א). והוא בית שיש לו שלש דפנות, ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כולו, ופעמים שעושין לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן הן חסר הן יתיר כדקאמר בהקומץ (מנחות ל"ג ע"ב) וכו'.
<b>הערוך ערך אכסדרה</b>
פתוח לחיל. פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים.
<b>הערוך ערך חיל</b>
פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה. פי' לחפש, תרגום ויחפש (בראשית ל"א ל"ה) ובלש.
<b>הערוך ערך בלש</b>
אמר אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא — פי' דוי, חזי.
<b>הערוך ערך דוגא</b>
<h2>דף כז.</h2>
ואחד לאחורי בית הכפרת. פי' אחד שומר היה אחורי בית קודש הקדשים ששם ארון וכפרת.
<b>הערוך ערך בית כפרת</b>
היאך דפרבר חד, אחרינא בצבתא הוה אזיל ויתיב גביה משום דקאי אבראי. מאי "לפרבר" (ד"ה-א כ"ו, י"ח), אמר רבה בר רב שילא, כמאן דאמר כלפי בר.
<b>הערוך ערך פרבר</b>
אין פוחתין מי"ג גיזברין וז' אמרכלין. ס"א, מרכולין — "שומר הסף" (ירמיה ל"ה, ד') תרג' אמרכליא. "ונשיא נשיאי הלוי" (במדבר ג', ל"ב) תרג' ואמרכלא. ירו' פ' המצניע (שבת פ"י ה"ג) ובתוספתא שקלים בפ' איזהו (פ"ב הט"ו) פי' אמרכל שהוא מר על הכל.
<b>הערוך ערך אמרכל</b>
אמר רב משרשיא, ש"מ תפילין מן הצד שפיר דמי ולא חיישינן דלמא מגנדר נפל עלייהו. ובריש גמ' דפרק הזורק גט לאשתו (גיטין ע"ז ע"ב) ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר איגנדר גיטא ונפל לפסלא. פי' נתגלגל הגט.
<b>הערוך ערך גנדר</b>
<h2>דף כז:</h2>
האי נמטא גמדא דנרש שריא — פי' לבד כווץ וקמוט והוא קשה והוא כמו קמט בחילוף אותיות.
<b>הערוך ערך גמדגא</b>
רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא, אתא ר' אבא נחר — פי' נהים.
<b>הערוך ערך נחרגג</b>
אכתי לא עיילת לשעיר גמרת מילי דשעיר — פי' כשעלה רב ספרא לארץ ישראל היה יושב בבית הכסא, בא ר' אבא ונחר על בבא דבית הכסא, שמע רב ספרא ואמר לו, הכנס למה שוהה אתה. השיבו ר' אבא עד כאן לא באת לארץ שעיר למדת מדרכיהם, היאך אתה אומר לי להיכנס כבני שעיר והלא שנינו במסכת תמיד מצאו לבית הכסא שבעזרה נעול וכו'. ופי' רבותינו רב ספרא לא מדרכי שעיר אמר לו לר' אבא להיכנס אלא כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן הוא ומחולחל ואם ישהה עצמו מסתכן כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו'. פי' אחר כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן ומשולשל ואינו יכול להשהות וניקום רב ספרא ויצא ויכנס ר' אבא משום סכנה כדתניא רבן שמעון וכו'.
<b>הערוך ערך שעיר באות0ס'</b>
עמוד החוזר — פי' הרעי היוצא משפת החלחולת ולח, ובהיותו יבש יוצא כמין עמוד, סילון הוא קילוח השתן שיוצא כמו הסילון כבר פירשנו בע' הדרוקן וירקון.
<b>הערוך ערך עמדגא</b>
רשב"ג אומר, עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרקון, סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון — פי' עמוד החוזר — עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חוץ לטבעת ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמד והלך, מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחלי מעים עד שימות.
<b>הערוך ערך הדרקן</b>
סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון — פי' סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן, מביא אותו לידי ירקון, חולי שמראהו כירק.
<b>הערוך ערך ירק0א</b>
חשיך תקין נפשך, קדים תקין נפשך, כי היכי דלא תתרחק — פי' למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להפנות עד שבני אדם ישנים, וכן נמי חשיך לערב וצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה, שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך, וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באי זה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק. (ברכות ס"ב) השכם ושב כדי שלא תתרחק וי"מ, שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו.
<b>הערוך ערך חשך0ב</b>
חשוך תקין נפשך קדים תקין — כבר פי' בע' חשך.
<b>הערוך ערך קדםגא</b>
מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא. באותה שעה אמרו, לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא א"כ שפך מהן — פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס.
<b>הערוך ערך אסתנס</b>
<b>אפקירותא]. פי' אפיקורותא חציפותא. [הערוך ערך אפיקורוס</b>
<b>בר מקרא ודייסא דכפתילה של אבר דמו]. בריש גמ' דפ' הנודר מן המבושל (נדרים מ"ט ע"ב) כל מידעם לא תפלוט קמי רבך, פי' דאמרינן (עירובין צ"ט ע"א) הרק לפני רבו חייב מיתה. חוץ מן קרא ודייסא, לאחר שאכל קרא ודייסא אם אינו רק אחריהן מזיקין לו, ששורפין גופו כפתילה של אבר. ולא תקיא הארץ (ויקרא י"ח כ"ח) תרגום ירושלמי ולא תפלוט ארעא. [הערוך ערך פלט0א</b>
פתילה של אבר. פי' אבר עופרת כדמתרגמינן (במדבר ל"א כ"ב) ואת העופרת וית אברא.
<b>הערוך ערך אבר0א</b>
וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו.
<b>הערוך ערך חבט א</b>
[יומא ס"ט ע"א] איבעית אימא "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קי"ט, קכ"ו) — כלומר עת סכנה היא ואין למידין הימנה.
<b>הערוך ערך עת</b>
<h2>דף כח.</h2>
<b>יומא כ"ב ע"א] רצין ועולין בכבש — בירושלמי בעירובין בפ' חלון (פ"ז, ה"ב) גובה המזבח עשרה אמות וכבושו שלשים ושתים אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש. בסיפרא (ויקרא פרק ו' פרשה ה') "על ירך המזבח צפונה לפני ה"' (ויקרא א', י"א) שהירך בצפון וכו' עד הא למדנו שהכבש בדרום. [הערוך ערך כבש</b>
ארבע פייסות היו שם — "גורלך תפיל בתוכינו" (משלי א', י"ד) תרג' פייסך ארמא בינתינן.
<b>הערוך ערך פסגב</b>
בזמן שהן שנים שווין הממונה אומר להן, הצביעו. תנא, הוציאו אצבעותיכם למנין — ירושלמי (יומא פ"ב ה"א) מהו הצביעו, הוציאו אצבעותיכם, וכך היה הדבר מקיפין הכהנים ועומדין כמין כוליאר והגדול אומר נחשוב ס' או ע' היה אומר חשבון יותר משהיו הכהנים והממונה בא ואח"כ נוטל מצנפת מראשו של אחד מהן ויודעין שממנו פייס מתחיל, והממונה לא היה יודע החשבון עדיין ואחר שנטל המצנפת מודיעין לו החשבון והוא אומר להן הוציאו אצבעותיכם ומונה והולך כל האצבעות, אבל לא הגופין שאסור למנות את ישראל, ובמקום שמשלים החשבון הוא הזוכה.
<b>הערוך ערך צבעגב</b>
נטל את המפתח ופתח את הפשפש — פי' שער קטן בתוך שער גדול.
<b>הערוך ערך פשפשגג</b>
אכסדרא — פי' אכסדרא הוא איספלידא בלשון תלמוד [ב"ב ז' ע"א], והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כולו.
<b>הערוך ערך אכסדרא</b>
<h2>דף כח:</h2>
עד שיהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומ' הגיע. בפ' אמר להם הממונה (יומא ל"ז ע"א) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה, גמר' מאי מוכני, אמר רבא גלגלא דהוו משקיעין ביה. פי' מוכני גלגל הוא, דתנן בסוף עירובין (ק"ד ע"א) וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ודייקינן במקדש אין במדינה לא דאולודי קלא בשבת אסור, וזה יש לו קול כדתנן בפר"ק בתמיד וכו' ומפורש בפרק ב' בזבחים (כ"א ע"ב) והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה וגרסינן בירושלמי (פ"ג דיומא ה"ח, י"ט ע"א) הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנאמ' (דהי"ב ד' ו') והים לרחצה לכהנים בו ואקשינן ולאו כלי הוא ופרקינן כההיא דאמר ר' יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם. ויש אומרין מוכני מלשון (שמות ל' כ"ח) ואת כנו. בפ' הכל שוחטין בגמ' השוחט במגל יד (חולין ט"ו ע"ב) השוחט במוכני שחיטתו כשירה. פי' במוכני דבר המתגלגל בעיגול, כדאמרינן אף הוא עשה מוכני ומפרש בגמרא גלגלא. ומוכני זה לשון יון, והוא כגון סולם ששליבותיו עולות בנין שגלגל סביבותיו כמין כבש ומשתפע ועולה בעיגולא וכו', זהו פירוש ר"ח זצ"ל (יומא שם).
<b>הערוך ערך מכן0א</b>
חותה את המאוכלות הפנימיות ירד. (שבת פ"ב) לחתות בו את האור. (יומא מ"ג) בכל יום חותה בשל ד' קבין. (תמיד ל"ג) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד.
<b>הערוך ערך חת0א</b>
כדי שיתאכל המזון (בברכות נ"ג). אמרו חכמים כמה שיעורו כל זמן שאינו רעב ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למיא ולאכילה מרובה כדי הילוך ד' מילין. (א"ב בנוסחא דידן כתוב כדי שיתעכל). מן המאוכלות (תמיד כ"ח).
<b>הערוך ערך אכל0ב</b>
הגיע לרצפה והפך פניו לצפון. בגמרא דפרק הקורא את המגילה עומד (כ"ב ע"ב) רצפה של אבנים הואי וכדתניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים ואמר עולא לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים. ולמה נקרא שמה רצפה, שהיה עשוי קרקע העזרה מאבני שיש חשובים קטנים מגוונים הרבה והיו רצופים ונראין כאחד.
<b>הערוך ערך רצף</b>
צבר את הגחלים על גבי הרצפה.
<b>הערוך ערך צבר</b>
א"ר ירמיה, להחם חמין לרבוכה — פי' מן "מורבכת תביאנה" (ויקרא ו', י"ד).
<b>הערוך ערך רבך</b>
ונטלו המגרפות והצינורות — "ויעיו" (שמות כ"ז, ג') תרג' ומגרופייתיה.
<b>הערוך ערך גרףגא0—0מגריפה</b>
<b>והצינורות]. בפ"ק דיומא בגמרא ומתקינין לו (י"ב ע"א) לובש שמונה ומהפך בצינורא פי' מהפך במזלג אברין של תמיד של שחר. תרגו' מזלגותיו (שמות כ"ז ג') צינורייתיה. ר"ח ז"ל (יומא שם) פי' עצי נורא. [הערוך ערך צנר0א</b>
האיברים והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותן בצידי המזבח. בפרק שני במקואות (מ"ו) המסנק את הטיט לצדדין, פירוש הממלא. וכן פירוש גדי מסנקן דגרסינן בריש גמרא דפסחים (ג' ע"ב), שהוא מלא מבצים ותבלין ואוכל ממנו אכילה גסה. כמו כן הא דתנן בפרק שני דתמיד האיברים והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותן בצידי המזבח.
<b>הערוך ערך סנק</b>
תפוח היה באמצע המזבח. עיין בערך גוזמא. בריש גמרא דפרק שני במעילה (ט' ע"א) איתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו'. פירוש אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח"כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וכו'.
<b>הערוך ערך תפוח</b>
<h2>דף כט.</h2>
החלו מעלין בגזירין — פי' גיזרי עצים חתיכות עצים שהיה מנהגם בכל יום עורכין המערכה ואח"כ נכנסין שני כהנים בשני גיזרי עצים ומשימין אותן על המערכה, דאמר הכתוב "וערכו עצים על האש" (ויקרא א', ז') וכן היו עושין כשמקריבין תמיד של בין הערבים.
<b>הערוך ערך גזרגב</b>
כל העצים כשרים חוץ משל זית וכו' עד ושל עץ שמן — פי' לשון ישמעאל גנס מן אלצנובר והן איצטרובילין ובלעז פיניי.
<b>הערוך ערך עץ</b>
באלו רגילין במרביות של תאנה של אגוז ושל עץ שמן — פי' ענפים גדולים.
<b>הערוך ערך מרביותגב</b>
סידר את המערכה הגדולה מזרחה וחזיתה מזרחה — פי' פני המערכה למזרח. תרג' "וירא ישראל" וחזא (שמות י"ד, ל"א).
<b>הערוך ערך חזגב</b>
וריוח היה בין הגזירים שהיו מציתים את האליתא משם — פי' עצים קטנים להלהיב בהם עצי המערכה כדכתיב "משני זנבות האודים העשנים האלה" (ישעיה ז', ד'), ואליה הוא זנב ובאותן הזנבים הקטנים שהן אליתות מציתין את האור בעצים גדולים כאותה ששנינו לענין מערכה וריוח היה בין הגזירים שהיו מציתין את האליתא משם.
<b>הערוך ערך אליתא0ב</b>
באומד חמש סאין גדולים.
<b>הערוך ערך אמד</b>
ירדו ובאו ללשכת הגזית — פי' בנויה היתה הלשכה באבנים מפוסלות שוות, תרג' "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ', כ"ה) לא תבני יתהון פסילן. ויש מפרשין בדולה היתה הלשכה מן הלשכות האחרות ולא היתה נראית עד שיבא אדם לתוכה מן "ויגז שלוים" (במדבר י"א, ל"א).
<b>הערוך ערך גזת</b>
החלו מעלין באפר על גבי התפוח ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו ש' כור, אמר רבא, גוזמא. השקו את התמיד בכוס של זהב. אמר רבא, גוזמא. אמר רבי אמי, דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים א' כ"ח) בשמים ס"ד אלא גוזמא, דברו הנביאים לשון הבאי "ותבקע הארץ לקולם" (מ"א א', מ') ותבקע ס"ד, אלא גוזמא, א"ר יצחק אמר שמואל, בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי, תפוח, גפן, ופרכת, לאפוקי מדרבא דאמר כוס של זהב גוזמא, קמ"ל, הני — אין, אבל התם — אין עניות במקום עשירות — ופי' גוזמא לשון הבאי ודבר הבאי אחד הוא, והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו והוא כענין "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א', כ"ח) אשר בתורת משל הוא כשם שהשמים אתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו, כך הערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך, ואם במנין אתה תמה איך יאמר מנין שאין הדבר בקצבה ההיא כל שכן שאמר ותבקע מעשה שהיה ראוי לתימהון, והנה במנין לשון הבאי הרבה באמרן "ואילו חיה אלף שנים פעמים" (קהלת ו', ו') ואין זה מצוי באנוש. "ולמך שבעים ושבעה" (בראשית ד', כ"ד) לא קצבה מדוקדקת היא, "מהכות כסיל מאה" (משלי י"ז, י'), "אלף גפן באלף כסף" (ישעיה ז', כ"ג) "ולקבל אלפא חמרא שתה" (דניאל ה', א') הרי זה מנין שאי אפשר להיות כמשמעו שישתה אחד כנגד אלף אלא לשון הבאי הוא, והוא נקרא גוזמא כי הוסיף בעילויו של דבר, כלומר אילו היה בן אדם יכול לשתות כך היה זה שותה, אף כך הוסיף בעלוי תפוח כי פעמים עליו ש' כור, ובפרוכת ש' כהנים מטבילין אותה, כלומר כי לא נראה כמה הן והיו נראין לעינים כאשר יראו כורין הרבה והמטבילין נראין כאשר יראה קהל גדול כמשל בעלמא, וכן גפן וכיוצא בו, וכיון שחקרו אנשי התלמוד וראו כי לא בדקדוק נאמרו משניות הללו אלא הבאי גילו כי כן הם. ואשר אמרת מאי שנא הני מדדמי להו, כי באלה פורש בו כך וכל שפורש בו כך או שנודע שהוא כך כענין
<b>חגיגה ט"ו ע"ב] מגדל הפורח באויר וכיוצא בו הרי הוא כמותו, וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן שאף במקרא יש לומר כן מאי שנא "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד', כ"ד) מן "כי ה' אלהיך הוא האלהים" (שם ז', ט') אלא שאין לך להוציא דבר ממשמעו אלא בראיה אף כן דברי חכמים וכל דברי בני אדם כך — זאת תשובת רב שרירא ורב האי בנו הגאונים זצ"ל. [הערוך ערך גוזמא</b>
דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה ע"ג כלונסות. פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח, וכך תרגום (מלכים א' ז', ח') ושקופים שלשה טורים, וכלונסא תלת סידרין.
<b>הערוך ערך כלנס ב</b>
<h2>דף כט:</h2>
גרגיר — פי' ענב אחד לבדו.
<b>הערוך ערך גרגר0ב</b>
פרוכת דתנן
<b>שקלים פ"ח מ"ה] ומשמונים ושתי רבוא נעשית — פי' פ"ב כיכרין. ס"א, ומשמונים ושתי ריבות — כלומר פ"ב בתולות ארגוה. [הערוך ערך רבגד</b>
ר' אלעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון — פי' אילן ששמו מייש.
<b>הערוך ערך מייש</b>
אית בהו קיטרי. בריש גמרא דפ' כיצד צולין (פסחים ע"ד ע"א) אית בהו קטרי, פירו' מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרין וכשחותכין אותן אותו החתך מפיק מיא.
<b>הערוך ערך קטר א</b>
<h2>דף ל.</h2>
דצבתא — פי' מוך חדש וכדומה לו... וי"א לוף של דקל וכדומה לו.
<b>הערוך ערך צבתגא</b>
מייתי תאנה חיורתא ושייפי ליה בחלבא דצבתא, דסריקא ליה ביזרא, וקברי לה היכא דמסיק ימא שירטון, קורא — עבדי, פירי — לא עבדא, ותלת בורכי מינייהו לא מחזקא להו גמלא — פי' לוקחין הגרעינין של תאינה חיורתא ומושחין אותה בחלב
<b>של צב] כדי שידבקו הזרעים ביחד ונוטעין אותם באי של ים, ועושין קורות ולא פירות, ומצליח כל כך שג' ענפים מהן אין אדם יכול למושכן ביחד בגשר. [הערוך ערך שרטון</b>
מי מדשן. מן "ודשנו את המזבח" (במדבר ד' י"ג).
<b>הערוך ערך דשן0א</b>
העוקץ והרגל — פי' העוקץ הוא העצה כדכתיב "לעומת העצה" (ויקרא ג', ט'). (חולין צ"ג.) א"ר יהודה חוטין שבעוקץ אסורין באלו שתי תיבות עקס ועקץ א' וע' אחד הם ס' וצ' אחד הם.
<b>הערוך ערך עקץגא</b>
החזה והגרה — פי' ממקום שחותך הראש עד הצלעות נקרא גרה והוא כנגד החזה והוא אבר אחד שמוליך אדם אחד.
<b>הערוך ערך גרה</b>
הרואה אומר ברקי — פי' ברקי שהאיר השחר ענין ברקים ורעמים, וי"א ענין "פטדה וברקת" (שמות כ"ח, י"ז).
<b>הערוך ערך ברקגב</b>
ואחת לשכת החותמות — פירוש הרוצה להקריב נסך נותן דמיו לכהן שהוא ממונה על החותמות ונותן לו החותם ומוליכו לממונה על היין ונותן לו החותם והוא נותן לו צרכיו מן היין.
<b>הערוך ערך לשכת</b>
השקו את התמיד בכוס של זהב — למה שיהא נוח העור להתפשט מן הבשר כמפורש בביצה (מ' ע"א) אבל משקין ושוחטין את הבייתות משום סירכא דמשכא. ויש מפרשים שאם היו סירכות בריאה מחמת הצמאה שמדבקת בלב ובצלעות נפרדות כששותה.
<b>הערוך ערך כסגד</b>
<h2>דף ל:</h2>
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונוטל את הטני. הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קביים וחצי — פי' מן "ושמת בטנא" (דברים כ"ו, ב').
<b>הערוך ערך טןגז</b>
כוזא דומה לקיתון גדול של זהב. (שבת ע"ז ע"ב) כוזה כזה, כלומר כזה כלי קטן.
<b>הערוך ערך כוז</b>
אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון — עיין בערך כיון. פי' (בירושלמי ב"מ סופ"ב) מוריד ידו עד השחי ופותח. שחי בלשון ישמעאל אלאבט ובלעז טיטילו.
<b>הערוך ערך שחי</b>
ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי — בירושלמי בפרק אלו מגלחים בגמ' אין קורעין (מ"ק פ"ג ה') שמואל קרע מאניה על ההוא מרבנן דאסבריה הא מתניתין דתנן בפ"ג בתמיד, ושני מפתחות אחד יורד לאמת שחי, מהו יורד לאמת שחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח. ואחד פותח כיון — פי' פותח לאלתר כמו אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון (פסחים ל"ז ע"א) פירוש במהרה.
<b>הערוך ערך כיוןגג</b>
המעביר את הנגר — "בריחי עצי שטים" (שמות ל"ו, ל"א) תר"י נגרי אעין דשיטין — פי' נגר שמשים אחר הדלת ברוחב ונקרא נגר לפי שהוא נגרר מקצה הדלת לקצה הדלת, ויש מפרשים נגר היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה.
<b>הערוך ערך נגרגא</b>
מיריחו היו שומעין קול המגריפה. "ויעיו" (שמות כ"ז, ג') תרג' ומגרופייתיה.
<b>הערוך ערך גרףגא0—0מגריפה</b>
מיריחו היו שומעין קול הצלצל — פי' צלצל שני גלילי נחשת ומכין זה את זה וקורין אותו צימבלי ועוד קורין אותן פלושטרי.
<b>הערוך ערך צלצלגא</b>
גביני כרוז — פי' שם אדם שהיה מכריז בשחר כדגרסינן בספ"ק דיומא (כ' ע"ב) גביני כרוז מה היה אומר, עמדו כהנים לעבודתכם ולויים לדוכנכם וישראל למעמדכם, והיה קולו נשמע לג' פרסאות.
<b>הערוך ערך גביני כרוז</b>
אמר רבי אלעזר בן דגלי, עזים הוו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח הקטורת.
<b>הערוך ערך הרגא</b>
עזים היו לאבא בהרי מכבר והיו מתעטשות מריח הקטורת. תרגום ירושלמי (במדבר ל"ב א') את ארץ יעזר, מכבר.
<b>הערוך ערך מכבר0א</b>
ואונקליות של ברזל קבועין בהן — יש מפרשים כלי שצורתו כך ומעלין בו הדלי כשנופל בבור או שום כלי. ותרגום "והשפתים טפח אחד" (יחזקאל מ', מ"ג) — ועונקלין נפקין פשך חד. "התשים אגמון באפו" (איוב מ', כ"ו) אפשר דתשוי אונקלא בנחיריה.
<b>הערוך ערך אנקל</b>
ורביעין של ארז על גביהן — פי' לוחות של ארז.
<b>הערוך ערך רבעגד</b>
לא היו כופתין את הטלה — (פרה פ"ג מ"ט) כפתוה בחבל של מגג פי' קשרוה כדכתיב "לגוא אתון נורא יקידתא מכפתין" (דניאל ג', כ"ג).
<b>הערוך ערך כפתגג</b>
לא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו — גמ' (שבת נ"ד ע"א) אמר רב יהודה, עקוד — עקידת יד ורגל, רגול — שלא יכוף ידו על זרועו ויקשור.
<b>הערוך ערך עקדגא</b>
[יומא ס"ב ע"ב] תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שנייה ששם חמה זורחת בשחר, ושל בין הערבים על קרן מזרחית דרומית ששם חמה זורחת בערב — בהמזבח פ"ג במדות (מ"ה) וטבעות היו לצפונו של מזבח ו' סדרים של ד' ד', וי"א ד' של ו' ו' שעליהן שוחטין את הקדשים.
<b>הערוך ערך טבעת</b>
<h2>דף לא.</h2>
נוקבו מתוך ערקובו — פי' בלשון ישמעאל קורין לסובך של רגל ערקוב והוא למעלה מן העקב. ויש מפרשין, מקום כף הירך והיינו קפץ העליון פרק העליון ובלעז אנצונא.
<b>הערוך ערך ערקב</b>
חתך את הכרעים ונתנן למי שזכה בהן.
<b>הערוך ערך כרעגא</b>
מירק את ההפשט — (יומא ל"ב) (חולין כ"ט) קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו למה לי למרק מצוה למרק פי' מצוה להשלים בשחיטה מיעוט סימנים שנשארו שלא ישאר כלום.
<b>הערוך ערך מרקגא</b>
נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלה.
<b>הערוך ערך פדר</b>
נוטל את הקרבי'.
<b>הערוך ערך קרבגא</b>
הכרס מדיחין אותה בבית המדיחין — פי' רחץ.
<b>הערוך ערך דחגא</b>
הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד — פי' היא יותרת הכבד.
<b>הערוך ערך אצבע</b>
היה חותך ויורד עד השיזרה — פי' הוא הוא העצה כדמתרגמינן "לעומת העצה" (ויקרא ג', ט') לקביל שזירתא. בריש עוקצין (פ"א מ"ב) ושזרה של שבולת פי' הוא גב השבולת. ושזרה היא שדרה.
<b>הערוך ערך שזרגב</b>
<h2>דף לא:</h2>
הראש בימינו וחרטומו כלפי זרועו — פי' פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום ובלשון ישמעאל כרטום.
<b>הערוך ערך חרטום</b>
השישי בקרביים הנתונים בבזך. תרגום כף בזך.
<b>הערוך ערך בזך</b>
[שבת נ"ד ע"א] לא עקוד ולא רגול גמ' אמר רב יהודה
עקד — עקידת יד ורגל... רגול — שלא יכוף ידו על זרועו ויקשור וכו'.
<b>הערוך ערך עקד א</b>
לא עקוד ולא רגול — פירשנו בערך עקד.
<b>הערוך ערך רגל ב</b>
<h2>דף לב.</h2>
מה יעביד אינש ויחיה, אמרו לו, ימית את עצמו — כלומר על דברי תורה. אמר להן, מה יעביד אינש וימות, אמרו לו, יחיה את עצמו — כלומר שיגבה עצמו על דברי תורה ומבקש שררה מתקצרין ימיו.
<b>הערוך ערך חיגב</b>
מניכא דדהבא. בדניאל (ה' ז') והמניכא דדהבא פי' ענק.
<b>הערוך ערך המניכא</b>
בעינא דאזיל למדינת אפריקי — "בני יפת גמר ומגוג" (בראשית י', ב') תר"י ושום אפרכיותהון אפריקי וגירממי ומדי וכן תרג' "אניות תרשיש" (יחזקאל כ"ז, כ"ה) ספינת אפריקא.
<b>הערוך ערך אפרקי</b>
איתי חמרי לובאי דפרשי בהברא — "דרך רשעים כאפלה" (משלי ד', י"ט) תרג' ואורחא דרשיעי הבירה. "באישון לילה ואפילה" (שם ז', ט') בחשוכא דליליא והבירא.
<b>הערוך ערך הברגב</b>
<h2>דף לב:</h2>
שקל מהנהו מיא טרא באפיה. (שבת ק"ח ע"ב) א"ל מהו למיטרא (למימשי) מיא בשבתא וכו' פי' ליתן בפניו.
<b>הערוך ערך טרגב</b>
יהבו ליה חד גלגלא דעינא. עינו עגול כשל אדם בפ"ו בבכורות על אלו מומין (מ' ע"א) כלומר שעין של אדם עגול.
<b>הערוך ערך גלגלגה</b>
[יומא כ"ו ע"א] פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו — פי' בגמרא תנא מעולם לא שנה אדם בה — לפיכך נקראו חדשים.
<b>הערוך ערך חדש</b>
מסרום לחזנים היו מפשיטים את בגדיהן.
<b>הערוך ערך חזן</b>
והכף דומה לתרקב גדול — פי' תרי וקב דהיינו ג' קבין והן חצי סאה.
<b>הערוך ערך תרקב</b>
<h2>דף לג.</h2>
וכיסוי היה לו וכמין מטוטלת נתונה עליו מלמעלה — פי' כסוי זהב דומה לחתיכת בגד שאין לה שפה כטבעת.
<b>הערוך ערך מטוטלת</b>
וחתה (מן המאוכלות הפנימיות) ירד. (שבת פ"ב) לחתות בו את האור. (יומא מ"ג) בכל יום חותה בשל ד' קבין. (תמיד ל"ג) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד.
<b>הערוך ערך חתא</b>
כדי שיתאכל המזון (בברכות נ"ג ע"ב) אמרו חכמים כמה שיעורו כל זמן שאינו רעב ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למיא ולאכילה מרובה כדי הילוך ד' מילין. (א"ב בנוסחא דידן כתוב כדי שיתעכל). מן המאוכלות (תמיד כ"ח).
<b>הערוך ערך אכל0ב</b>
פסכתר. ס"א פסקטר והנה הוא לפנינו.
<b>הערוך ערך פסכתר</b>
בשבת כופה עליה פסקטר ופסקתר הוא כלי גדול מחזיק לתך — "ועשית סירותיו" (שמות כ"ז, ג') תרג' ותעביד פסקטרותיה, פי' כמין כפיפות של נחושת.
<b>הערוך ערך פסקטר</b>
נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם ולמזבח.
<b>הערוך ערך גרף א, וערך מגריפה</b>
ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין — פי' היו עומדין ישראל על הקרבנות בירושלים ויש להם ראש להעמידם לתפלה ורואין התמיד כדתנן בתעניות בפ' בשלשה פרקים (כ"ו ע"א) אילו הן המעמדות וכבר פי' בע' אנש.
<b>הערוך ערך עמדגא</b>
נכנס ומצא שני נרות המזרחיים דולקין — מדשן את המזרחי ומניח המערבי.
<b>הערוך ערך נרגא</b>
צבר את הגחלים ע"ג המזבח ורדדן בשולי המחתה — תרג' "וירקעו" (שמות ל"ט, ג') ורדידו.
<b>הערוך ערך רדגא</b>
אישי כהן גדול — פי' אדוני וכן במקרא "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים-ב' ב', י"א).
<b>הערוך ערך איש</b>
<h2>דף לג:</h2>
במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו.
<b>הערוך ערך כתב, כןגד</b>
נשיאת כפים ע"ג ראשיהן חוץ מכהן גדול.
<b>הערוך ערך שאגב</b>
אחז הסגן בימינו והעלהו. וכו'. הניף הסגן בסודרים.
<b>הערוך ערך סגן</b>
והקיש בן ארזא בצלצל — פי' היה ממונה על כלי שיר מן "בצלצלי שמע" (תהלים ק"נ, ה') והיה מנגן בהן.
<b>הערוך ערך בן ארזא</b>
<b>סוטה ל"ח ע"א] נשיאת כפים ע"ג ראשיהן חוץ מכהן גדול. [הערוך ערך שאגב</b>
כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול וכו'. בפי' ר"ח, אמר אביי, נקטינן לשנים קורא החזן כהנים, שנאמר "אמור להם" (במדבר ו', כ"ג) לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה, אבל הא דא"ר חסדא, נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר "אמור להם" — אמירה להם תהא — ולית הלכתא כוותיה, דאמר בירושלמי בפ' אין עומדין להתפלל בברכות (פ"ה ה') רב נחמן בר יעקב אמר, אם כהן אחד אומר כהן, אם היו שנים אומר כהנים. אמר רב חסדא, אפילו לכהן אחד קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבט וכן הלכתא. ובלבד שיהא החזן ישראל.
<b>הערוך ערך כהן</b>
שאלה לפני הגאונים, כהן שלא התפלל ומצא ציבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לא, והשיב, לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים, דאמרינן (סוטה ל"ט ע"א) כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנא' "שאו ידיכם קודש וברכו את ה"' (תהלים קל"ד, ב'), אבל תפלה לא מצינו שמעכבת, הלכך יעלה ויברך. כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה או לא, גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים, אלא כדאמר אביי, נקטינן לב' קורא כהנים, לא' אין קורא כהנים, ורב חסדא אמר, אפילו לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט, אבל להקרותו מקרהו, וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאין לברך פותחין אצבעותיהן יש בהן ממש או מסורת, לא מצינו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרים בה בכהנים בכמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהן כאילו הן מתחלחלין והיא שם עוברת, ואע"פ ששנינו ברכת כהנים [כיצד וכו'] במקדש היו אומרים השם ככתבו ובמדינה בכנויו וזה סימן הוא, כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן, אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכנים, ועוד לשום אותו סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין כן, בשניה מניחין האמצעית הסמוכה לאמה ומשהין אותה כן, בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון.
<b>הערוך ערך חלוןגא</b>
[ר"ה ל"א ע"א] בראשון מהו אומר — "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד, א') על שום שקנה שמים וארץ — שנאמר "קונה שמים וארץ" (בראשית י"ד, י"ט), כי ביום הראשון נבראו והקנה אותם לו — שנאמר "והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קט"ו, ט"ז). והוא שליט בעולמו — שנאמר "תבל ויושבי בה" (תהלים כ"ד, א') בשני אומר "בעיר אלהינו הר קדשו" (שם מ"ח, ב') על שום שחילק מעשיו — כדכתיב "ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א', ט') כך חילק העולם ובחר בירושלים ונקראת עיר אלהינו. בשלישי אומר "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פ"ב, א') על שם שגילה ארץ בחכמתו — כדכתיב "ותראה היבשה" (בראשית א', ט'), והכינה לעדתו — שקבלו משפטיו שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה" (ירמיה ל"ג, כ"ה) וגו'. רביעי חמישי וששי פשוטין הן הללו כולן על שם מעשיו של הקב"ה. בשביעי — "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צ"ד) ליום שעתיד להיות כולו שבת — כלומר חרבן אלף שנה שהוא יומו של הקב"ה ואח"כ תחיית המתים. א"ר נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו — כלומר ו' ימים על שם מעשיו ויום ז' יום שכולו שבת, אלא גם יום ז' על שם מעשיו הוכנה השירה, וכך פי' מזמור שיר ליום השבת — על שם ששבת, כדכתיב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת" (בראשית ב', ג').
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
